התחלתי לצלם את Queen C's Diary מספר ימים לאחר תחילת ההסגר בלוס אנג'לס שבה חייתי ולמדתי את התואר השני כשהקורונה התפרצה. היומן יועד בשבילי, זו הייתה הדרך שלי לשמור על שפיות, להתוות לעצמי מעט שגרה בזמן של חוסר יציבות, התחלתי לצלם כל יום, כדי שאהיה חייבת לעשות לפחות משהו אחד כל יום. לא הייתה לי שום כוונה לשתף את היומן, אך כאשר נשאלתי בפגישה של הלימודים עם מרצה על מה אני עובדת כרגע, שיתפתי איתה את היומן שהיה הדבר היחיד שהצלחתי ליצור באותה תקופה, היא עודדה אותי להמשיך.

היומן מספר על החודשים האחרונים שלי בל.א בצל הקורונה ועל החזרה לארץ בעקבותיה, חזרה למקום שהיה שלי וכבר אינו בדיוק אותו מקום, שהשתנה ללא הפר בעקבות הקורונה ובעקבות הזמן. היומן מכיל סרטונים, תמונות, שירה, קטעי יומן, וואטספים וכו'. זהו סיפור אישי, אך עם זאת כאשר התחלתי לשתף אותו זהיתי התמודדויות משותפות לחברים וקולגות נוספים, התמודדות עם בידדות ועצב לא מוכרים, מעבר פתאומי מהממשי למרחב הוורטאלי וכו'.

קראתי לפרויקט Queen C's Diary בגלל המשמעות של המילה קורונה בספרדית (כתר), עם הזמן התחלתי לחשוב על קורונה כישות, כאישה, כמלכה, זה היומן שאני כותבת ומצלמת, בשבילה, בשבילי. היומן קיים בפורמט דיגטלי בגוגל אלבום מתוך מחשבה ורצון לחלוק אותו, תוך כדי שהדבר עצמו קורה. ניתן לצפות בכל תמונה בנפרד, אך הן מקבלות משמעות מההצטברות שלהן אחת לשניה. הפרויקט הוא עבודה בתהליך, אלו הם קטעים נבחרים מהיומן.